<h1>סימני התרומה לסימן ס"ה</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
אמר רב משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעיין תרגומה בכרכשא ומעיא והדרא דכנתא ופי' רש"י מ"כ כרכשא היינו טבחייא מיעייא היינו קיבא והדרא דכנתא היינו הבני מעיין הדקין שהם מחוברים בעוג' ופי' רבינו יעקב דווקא הדקין אבל הכנתא גופה שהוא השומן שסביביו יש בו דם וצריך למלחו וכן איתא בה"ג כנתא גופא אסור משום שורייקי דמא דהוו בגויה. והשתא הדקין שהם בעוגה אם מלחן בקערה אין בכך כלום. וכן הקיבה והטבחייא שהרי אין בהם דם וכן אם נתנן בקדירה רותחת בלא מליחה אבל השומן עצמו שסביב הדקין צריך למלוח דיש בהם דם וגם שאר בני מעיין צריך למלוח כגון הכרס שיש בהם דם שלא הוציא מכל' דם אלא אלו. (נ') ועוד אמרי' מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לפני השחיטה אמנם אין טוב למלחם בקערה ולא לתתם בקדירה קודם מליחה לפי שאינו יודע כמה אורך הטבחיא וגם הקיבה אינו יודע ארכה וגם שאינו יודע לנקותם ולהוציא כל השומן מעל הדקין שלא ישאר קצת משומן והרי יש דם בשומן כדפי' ואע"פ שאין דם בטבחיא ובקיבה ובדקין אין לאוסרן למלוח עם שאר בשר שיש בו דם וכן הוא מנהג למולחן עם שאר בשר ואין נזהרין למלחן בפני עצמן ואע"ג דאמרי' דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורים הדגים וקאמר טעמא משום דדגים לא פלטי כי אם זמן מועט וכי נייחי לפלוט אז בלעי דם עופות שעדיין פלטי. התם דווקא משום דדגים רפו קרמייהו ובלעי דם העופות אבל בני מעיין אע"ג דלא פלטי שאין בהם דם והבשר שאצלם פולט דם מ"מ לא בלעי בני מעיים דם הבשר אלא משרק שריק ונופל כיון שאינו יכול ליכנס בקל כמו בדגים. [התרומה סימנים ס"ד—ס"ה]. דין קיבה ודקין וטבחיא דאין מחזיקין בהם דם אם מלחן בקערה או נתנן בקדירה ולא נמלחו שהכל מותר אבל השומן שעליהם יש דם וצריך למלוח וכן שאר בני מעיין צריך למלוח כגון הכרס וכן יש בה"ג דהשומן יש בו סורייקי סומקי ואם מלח את הקיב' והדקי' והטבחי' שהם בלא דם ומלחם עם בשר אחר אפילו הכי הכל מותר ולא דמי לדגים ועופות שמלחן זה עם זה דאסור.
